שתי שאלות שילדים שואלים

שתי שאלות שילדים שואלים ולנו קשה לענות...(אבל רצוי שידעו את התשובה מאתנו)

מתוך פוסט שהתפרסם באתר סלונה ב - 28.09.14

​

ישנן שאלות שתופסות אותנו "לא מוכנים". בדרך כלל הן תהינה ברגע מוזר או לא מתאים – ליד השכנה, ברכב עם עוד ילדים או בסופר.

ילד/ה ששואל/ת שאלה אינטימית או כזו שעוסקת בנושא רגיש, כנראה מרגיש/ה מספיק נוח עם ההורה הנשאל/ת בכדי לחלוק שאלות מסוג זה. נשאלתם/ן? כנראה שאתן/ם משדרים נגישות ופתיחות.

​

כל הילדים מתעניינים בנושאים הקשורים ליחסים, היריון ולידה, לא כולם יפנו להוריהם. חלקם בשל בישנות טבעית והבנה שהנושא רגיש וחלקם בשל מבוכה וחשש שההורה יקבל בצורה לא נעימה את השאלה, הבנה שמתקשרת להתבטאויות ששמע על הנושא או שאלה שנשאלה בעבר ונחוותה כשאלה "אסורה". במקרה כזה, כדאי ליזום שיחה אחרי הכנה מראש.

אפשר להתחיל משיחה על גבולות הגוף, מרחב אישי, מגע נעים ומגע לא נעים. כשלילד יש רשות ואחריות על מגע גופו, ידע ויוכל לכבד גם את גופם של אחרים. לדוגמה: אם נכבד את בקשתו לא לנשק את הסבתא/דוד/חבר יוכל לגדול אל תוך ההבנה של רגישות לגבולות הגוף של עצמו וגם של האחר. אנחנו סוכני החברות הראשונים של הילד והדמויות המשמעותיות ביותר בחייו. הבנייה נכונה של נושאים אלה בגילאים הצעירים, תתרום לילד/ה בשלבים מאוחרים יותר של החיים ובמעבר לגיל ההתבגרות.

איך והאם ניתן לענות על השאלות "המורכבות" לנו בצורה אותנטית ואמתית?

ראשית, לא לפחד מהאמת ומעובדות החיים. כשילד/ה שואל/ת שאלה מורכבת לנו, מבחינתה/ו זו שאלה טבעית ורגילה כמו כל שאלה או דבר שמסקרן אותה/ו. אם נשיב בצורה אותנטית וללא מסרים שגויים או טעונים, הילד/ה ת/יקבל את הנושא בטבעיות וללא מטענים.

מחקרים רבים מהעולם מראים ששיחה עם ילדים על נושאים של יחסים ומיניות אינם מעודדים התנהגות מינית, אלא, מפחיתים התנהגויות סיכון בתחום.

ולכן רצוי: הכינו עצמכן/ם לשאלות כך שתהיה לכן/ם תשובה המתאימה לאופי החינוכי של ביתכם. אם אינכן/ם בטוחות/ים בתשובה תמיד אפשר להגיד: "אחשוב על זה ונדבר על זה מאוחר יותר"– ולספק תשובה מאוחר יותר. אנחנו לא יודעים הכול ולא נוח לנו לשוחח על כל נושא, השקיפות לכך, בפני ילדנו, מעבירה מסר של נורמליות.

הצעות לתשובות על שתי שאלות:

כל אחד/ת יכול להשיב כל אחת מהתשובות לפי מידת הנוחות שלה/ו עם התשובה. היו קשובים/ות לעצמכם/ן, הביטויים הבלתי מילוליים של גופכם, קולכם, קצב דיבור וכו' הינם מסרים בפני עצמם ולפעמים אף גוברים על התשובה הנאמרת בעל פה.

"אמא איך נכנסתי לבטן שלך?"

אם הילד הינו תוצר של מבחנה, הרי שיש לכן/ם הקלה...עם זאת, חשוב שידע גם על הדרך הנפוצה.

תשובות נשלפות (פחות רצויות): אתה מאלוהים, כשתגדל תבין, תשאל את אבא/אמא, יום אחד אסביר לך, יספרו לך בגן וכדומה...

אפשר לספר את סיפור האהבה בין ההורים והרצון להפוך למשפחה ולהוסיף את אחת מהאפשרויות הבאות בהתאם לגיל הילד ולמידת ההבנה שלו:

​

1. לאבא יש זרעון ולאמא יש ביצית. כשאבא נתן לאמא את הזירעון, הוא התחבר עם הביצית ולאט לאט התפתח,  בתוך

הבטן של אמא, לתינוק ולילד שאתה היום.

2. אבא ואמא עשו אהבה, ואז אבא נתן לאמא את הזירעון...  (המשך ראה 1)

3. אבא נתן לאמא זרע שעבר מהפין של אבא לפות של אמא, הזרע הגיע לרחם של אמא ופגש שם ביצית, התחבר עם הביצית וביחד הם התפתחו לתינוק

4. אם הילד/ה הינו תוצר של הפריה להורה יחיד או לזוגיות חד מינית, אפשר לספר על מפגש בין ביצית לזרע אך לתאר זאת כתוצר של רצון להקים משפחה מתוך אהבה וכמיהה לילד. אפשר לתאר את הרצון העז להביא אותו לעולם וכמה הולדתו ברוכה. כמו כן, חשוב ונכון גם לספר על האפשרות האחרת בכדי שיקבל מידע זה מכם/ן ההורים.

 

לפעמים שאלה אחת גוררת שאלה אחרת -

"אמא איך יצאתי מהבטן שלך?"

אם נולד/ה בהליך קיסרי הרי שיש לכן/ם "הקלה", אך חשוב שהילד יבין שיש דרך נפוצה יותר. (גם את הניתוח הקיסרי חשוב לתווך לילד כדי שלא יחווה זאת כמשהו נורא "שעשה" לאם.)

תשובות נשלפות (פחות רצויות): הוציאו אותך בבית החולים, הרופא הביא אותך, אלוהים נתן לי אותך, הוציאו אותך מהפופיק, כשתגדל תבין, תשאל את אבא/אמא.....

אפשרויות לתשובה בהתאם לגיל הילד ולמידת ההבנה שלו:

1. בפות של אמא יש פתח ממנו יוצאים התינוקות

ספר/י את סיפור הלידה: אחרי שגדלת 9 חודשים ברחם שלי והיית גדול/ה מספיק בכדי לצאת לאוויר העולם. נסענו למרכז הרפואי ושם בכל כוחך, דחפת את דרכך החוצה דרך הפות שלי/ של אמא

2. לאמא יש איבר מיוחד במינו, בו יכול לגדול תינוק, ובפות יש פתח ממנו יכול לצאת תינוק.

3. אפשר שילוב של 2 + 3 תלוי ברמת בשלות והעניין של הילד/ה

לכל ילד/ה קצב משלו/ה ולכן חשוב בד בבד, להיזהר מהצפה במידע.

ולסיכום:

כל הורה מכיר את ילדו, ראייה והבנה של המקום בו נמצא לצד רגישות, נדרשות בכל שלב התפתחותי. עם זאת, ההבנה של פשטות וטבעיות הנושא והאמונה שיש לנו את היכולת להסיר מחסומים של שנים או להתנסות במסרים שלא גדלנו עליהם, חשובות לא פחות. אם נהיה אמתיות/ים וגלויות/ים, כמעט כל דבר שנגיד או כל גרסה שנבחר, תהיה מספיק טובה.

בהצלחה!

רחלי ראובני.